חלוקת רכוש
על פי חוק יחסי ממון בין בני זוג, רכוש אשר נרכש על ידי מי מהצדדים לפני הנישואין, או הועבר למי מהצדדים במתנה או בירושה בזמן הנישואין, אינו נחשב לרכוש משותף.
על אף שהוראות החוק ברורות, בתי המשפט התבקשו לא פעם לקבוע כי רכוש מסויים שאינו נחשב לרכוש משותף על פי החוק, ייחשב ככזה. כך למשל, נקבע במספר פסקי דין כי דירת המגורים אשר נרכשה לפני הנשואין הינה משותפת שכן הצדדים התגוררו בה שנים רבות, השקיעו בה וראו בה כדירה משותפת. כמובן שאין מדובר בכלל החל על כל דירות המגורים, וקיימים פסקי דין בהם נדחתה טענה זו.
בדומה, גם רכוש שאינו נחשב לרכוש משותף על פי החוק, יוכר כנראה כמשותף אם הצד שהרכוש שייך לו ערבב את הרכוש עם זכויות אחרות של הצדדים או רשם גם את הצד השני כבעלים.
לאור חוסר בהירות זו בפסיקה, רצוי כי בני זוג העומדים להנשא, יערכו הסכם ממון המגדיר מראש מה ייחשב כרכוש משותף וכיצד יחולק הרכוש בינהם במקרה של פרידה, זאת על מנת למנוע חילוקי דעות עתידיים.
בני זוג שלא ערכו הסכם מסוג זה, ועומדים להפרד, יכולים להגיע להסכם גירושין הכולל את אופן חלוקת הרכוש בינהם, או להגיש תביעות ולבקש מבית הדין/ בית המשפט לתת סעדים הקשורים לזכויות ברכוש המשותף.
על בני זוג אשר נישאו משנת 1974 ואילך חל חוק יחסי ממון בין בני זוג תשל"ג- 1973 הקובע כי רכוש אשר נצבר מיום נישואיהם במאמץ משותף יהיה משותף, ללא קשר לאופן רישומו בפועל. רכוש משותף מתייחס לכל זכות שהיא כגון: זכויות בנדל"ן, בכספים, בעסקים, במניות, במטלטלין, בכלי רכב, ובזכויות סוציאליות.
על פי הדין, כל אחד מבני הזוג רשאי לדרוש את פירוק השיתוף ברכוש המשותף במקרה של פרידה.
בתי המשפט מכירים לעיתים גם בנכסי קריירה כזכות שיש לאזן את שוויה. נכסים אלה הינם למעשה יכולת השתכרות והמוניטין האישי ויכולת השתכרות אשר נבנו על ידי אחד הצדדים, כאשר הצד השני איפשר את התפתחות הקריירה בזמן שויתר על התפתחותו המקצועית כדי לתמוך בצד האחר, לטפל במשק הבית ולגדל את הילדים. בית המשפט ימצא לנכון להעניק פיצוי לצד שאיפשר את התפתחות הצד השני רק אם יווכח כי התקיימו קריטריונים מסויימים וכי פערי השכר בין הצדדים משמעותיים. גם אם יקבע בית המשפט כי יש להעניק פיצוי בגין נכסי קריירה ומוניטין, אין נוסחה אחידה לכך.לעיתים מדובר בסכום חד פעמי, ולעיתים בסכום המשתלם מידי חודש במשך תקופה.
השותפות ברכוש על פי חוק יחסי ממון בין בני זוג אינה מתייחסת רק לזכויות אלא גם לחובות אשר נוצרו במהלך חיי הנישואין.